 |
כיצד *היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו יתר מיכן *כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו *יתר מיכן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה יתר מיכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו: |
 |
ואלא רישא במאי |
 |
אמר *בסופרין העשויין להתלמד עסקינן |
 |
אמר דקתני ולא קתני סופרין קוראין |
 |
 |
אלא אף זה שנכתב לשום גירושין פסול ולא זה שנכתב שלא לשום גירושין דידיה אלא אף זה שנכתב לשום גירושין דידיה פסול ולא זה שלא נכתב לשום גירושין הא אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא פסול |
|
|
אי כתב דלא עביד לשום כריתות אבל כתב לגרש את אשתו ונמלך דעביד לשום כריתות אימא כשר כתב רחמנא אי כתב רחמנא למעוטי האי דלא איהו קא כתיב לה אבל יש לו שתי נשים דאיהו קא כתיב לה אימא כשר כתב רחמנא |
|
וסיפא למה לי |
|
 |
לא יגרש בו את הקטנה: |
|
קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה הא גדולה מצי מגרש ביה |
|
אמר שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים |
 |
|
א"ל רישא דקתני שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה |
|
להוציא עליהן שטר חוב |
|
בעדי מסירה |
|
הכא נמי בעדי מסירה *ור' אלעזר היא |
|
אמר רב כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון |
|
|
כל מקום ששנו חכמים גט פסול- פסול ופוסל חליצה פסולה- פסולה ופוסלתה מן האחין |
|
במערבא אמרי משמיה דר' אלעזר שמאל ולילה- פסולות ופוסלות קטן ואנפיליא- פסולות ואין פוסלות |
|
כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון וכן אמר חוץ מן האחרון |
|
|
לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל |
|
דאי בהא קאמר רבי יוחנן דאין ברירה משום דבעינן *לה לשמה אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא ואי אשמעינן שדה משום דלחומרא אבל הכא אימא |
|
אמר ללבלר כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה |
|
אמר ליה תניתוה כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו |
|
הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו |
|
אמר ליה הושעיא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין |
|
|
זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו |
|
|
|
לאחר שחיטה מי קמיתמנו עד שישחט |
|
ובנים שפלים |
|
אמר אביי קא בדעת עצמו והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים |
|
אמר רבא דלמא דמאן דאית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים- אית ליה ברירה ומאן דלית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים- לית ליה ברירה |
|
|
א"ל דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה ותולה בדעת אחרים אית ליה ברירה |
|
תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי רבי יהודה |
|
תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה כאשת איש לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא |
|
|
אמר ליה *רב משרשיא לרבא הא דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה ותולה בדעת אחרים אית ליה ברירה |
|
תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה הא דאמרן |
|
תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה מקודשת האב אינה מקודשת |
|
אמר ליה בין לר' יהודה בין לר"ש לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים- אית להו ברירה והתם כדקתני טעמא אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע אמר להם לכשיבקע: |