שטר שחרור זה לעבדי ומת
לא יתנו לאחר מיתה
תנו מנה לאיש פלוני ומת
יתנו לאחר מיתה:
|
מתני' שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה: |
 |
אמר משמיה דרב ומונחין בקרן זוית |
 |
 |
 |
כי צבורין הא לא משך |
|
ואלא בשכיב מרע |
|
כי אין צבורין נמי דהא קיי"ל *דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו |
 |
דאמר רב הונא אמר רב *מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה |
|
וכאידך דרב דאמר רב שכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי מנה זה נותנין, מנה סתם אין נותנין חיישינן שמא מנה קבור קאמר |
 |
|
רב פפא |
|
קסבר רב פפא כי אמר רב לא שנא במלוה ולא שנא בפקדון |
|
רב זביד |
|
|
לא מיתוקמא מתני' בשכיב מרע |
|
|
ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה אמר תנו נותנין אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא |
|
ומאן רבי שמעון שזורי היא דלמא רבנן היא |
|
גופא אמר רב הונא אמר רב *מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה |
|
°אמר מסתברא מילתיה דרב בפקדון אבל במלוה לא |
|
והאלקים אמר רב אפילו במלוה |
 |
מלוה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה |
|
וטעמא |
|
אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך |
|
א"ל רב אשי לאמימר דלא הוו בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו דאפילו אבל לדבר שאינו בעולם לא |
|
בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה |
|
א"ל הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי דכפתי ושקלי לאלתר ה"נ דלא קנו |
|
|
*א"כ נתת דבריך לשיעורין |
|
|
*הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא |
|
חדא הא |
|
הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפיטרופיא |
|
המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו |
|
א"ל רב קבא דמוריקא אית לי גבך יהביה לפלוני באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי |
|
מכלל דאי בעי הדר ביה מצי הדר ביה |
|
|
הא אמר רב חדא זימנא *דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה |
|
|
אי מההיא אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו |
|
|
הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש איסתרי זוזי גבי חד מנייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא באפי לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה א"ל חדא דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו מינך א"ל רבא לא יהבינא דליכא גבאי קאמר א"ל א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר |
|
ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר |
|
דמר סבר *הולך כזכי דמי ומר סבר *הולך לאו כזכי דמי |
|
והכא בהא קמיפלני מ"ס לא אמרינן מיגו ומ"ס אמרינן מיגו |
|
תן מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר |
|
פקדון לימא ליה *אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר |
|
אמר |
|
א"ל אייתינהו ניהלי. אזל יהבינהו ליה אמרי ליה ניקני מינך, אמר להו אין לסוף אישתמיט להו כי אתא לגביה אמר ליה שפיר עבדת דלא שוית נפשך |
|
ר' אחי הוה ליה איספקא דכספא בנהרדעא אמר להו לר' דוסתאי ב"ר ינאי אתיוה ניהלי. אזול יהביה ניהליה אמרי להו נקני מינייכו אמרי להו לא אמרי להו אהדריה ניהלן ר' דוסתאי ר' יוסי בר כיפר אמר להו לא הוו קא מצערו ליה א"ל חזי מר היכי קא עביד אמר להו טב רמו ליה כי אתו לגביה א"ל חזי מר לא מיסתייה דלא סייען א"ל א"ל אותן בני אדם *הן אמה וכובען אמה ומדברין מחצייהן ושמותיהן מבוהלין ארדא וארטא ופילי בריש אומרין כפותו כופתין אומרין הרוגו הורגין אילו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כמותי א"ל בני אדם הללו קרובים למלכות הן א"ל הן יש להן סוסים ופרדים שרצים אחריהן א"ל הן א"ל °אי הכי שפיר עבדת: |
|
והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא |
|
דמר סבר הולך כזכי ומ"ס הולך לאו כזכי |
|
אמר דכ"ע הולך לאו כזכי |
|
רב זביד אמר הא דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות |
|
רב פפא אמר הא דמית מקבל בחיי נותן הא דמית נותן בחיי מקבל |
|
לימא הולך כזכי והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח יחזרו ליורשי משלח *ויש אומרים ליורשי מי שנשתלחו לו שאמר משום ר' * מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו וכאן *אמרו כל מה שירצה שליח יעשה א"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח דת"ק סבר הולך לאו כזכי ור' נתן ור' יעקב נמי הולך לאו כזכי ואע"ג דמית לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ויש אומרים הולך כזכי ר' יהודה הנשיא אמר משום ר' יעקב שאמר משום מיהו היכא דמית אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכמים אומרים יחלוקו מספקא להו וכאן אמרו שודא עדיף ורבי שמעון הנשיא מעשה אתא לאשמועי' |
|
לא, בבריא דכולי עלמא לא פליגי ובפלוגתא ר' אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה וחכמים אומרים אלו ואלו נקנין באמירה אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אמם ת"ק אע"ג דמית לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ויש אומרים כרבנן ור' יהודה הנשיא שאמר משום ר"מ כר"א מיהו היכא דמית אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכמים אומרי' יחלוקו מספקא להו וכאן אמרו שודא עדיף |
|
°אבעיא להו ר"ש הנשיא נשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר |
|
הלכה כר"ש הנשיא |
|
ועדיין תיבעי לך נשיא הוא או דקאמר משמיה דנשיא |
 |
|
הלכה כר"ש הנשיא |
|
ככתובין וכמסורין דמו |
|
רב יוסף מוקי לה בבריא |
|
וקיי"ל *מצוה לקיים דברי המת |
|
תני יחזרו למשלח: |
 |
הדרן עלך המביא קמא |