ושטר שחרור זה לעבדי
אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי
בשחרורי עבדים לפי *שזכין לאדם שלא בפניו
ואין חבין לו אלא בפניו
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי
ושלא לזון את אשתו אינו רשאי
אמר להם
אשתו
אמרו לו מפני שהוא קניינו:
|
מתני' ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי בשחרורי עבדים לפי *שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להם אשתו אמרו לו מפני שהוא קניינו: |
 |
|
יתיב °קמיה ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם ויתיב רב הונא וקאמר |
 |
א"ל ואפי' במקום שחב לאחרים |
 |
א"ל אין |
 |
אדהכי איתער בהו ר' ירמיה °אמר להו דרדקי הכי התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה |
 |
וא"ת משנתינו |
|
כל האומר תנו כאומר זכו דמי |
|
אמר במקום שחב לאחרים באנו למחלוקת ואמר הרי זו לפלוני עני וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון |
|
אמר אמימר ואיתימא דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דמיגו *דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא לא ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא |
|
|
מיבעי ליה *להזהיר לעני על שלו: |
|
|
*יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך |
|
דא"ל צא מעשה ידיך למזונותיך |
|
|
דכוותה גבי אשה דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך |
|
אשה |
|
אשה בדלא ספקה |
|
עבד נמי בדלא ספיק |
|
*עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי |
|
אין רבו חייב לזונו עשה עמי ואיני זנך |
|
דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך |
|
|
להעדפה |
|
העדפה |
|
|
לישקול מיניה |
|
|
ומ"ש לערי מקלט |
|
|
|
|
בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה ומדסיפא דלא אמר לה רישא נמי דלא אמר ליה |
|
ואשה בדלא ספקה |
|
לה |
|
ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי |
|
מספקת |
|
|
|
|
יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות וחכמים אומרים הרשות ביד רבו דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול |
|
האי או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה ועוד אלא דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך ובשני בצורת לא ספק אינשי ומרחמין עלי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם |
|
המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע עשה עמי ואיני זנך |
|
|
|
להעדפה |
|
הקדש עד השתא סגי לך בלא העדפה והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה |
|
הקדש גופיה ניחא לי' כי היכי דלשבח עבדיה עושה ופורע קמא קמא קדיש ליה בפחות פחות משוה פרוטה |
 |
|
דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד עושה ואוכל דאי לא עבדא מאן פלח ליה |
|
|
דאי לא עבדא מאן פלח ליה מאן דבעי ניפלחיה |
 |
אלא לאו |
|
הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה עשה עמי ואיני זנך |
|
הכא במאי עסקי' במעלה לו מזונות |
|
|
להעדפה |
|
מתפרנס מיבעי ליה |
|
אלא לאו |
|
|
שבתו |
|
רפואתו איצטריכא ליה |
|
רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה |
|
|
ועבדו ליה סמא חריפא ואתסי בתלתא יומי הוא |
|
|
תניא
אמרנו לו למאיר והלא *זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות אמר לנו חוב הוא לו שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה אמרנו לו והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו רשאי אמר לנו ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל אבל אשה חוב הוא לה שכן פסלה מן התרומה ומפסידה מן המזונות |
|
|
מה תשיבוני על התרומה וכי תימרו אי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלים בתרומה וזה אינו אוכל |
|
שפיר קאמר להו |
|
אמר היינו דקא מהדרי ליה במתני' מפני שהוא קנינו דאי בעי שקיל *ארבעה זוזי מישראל ופסיל ליה כל היכא דאיתיה |
|
עבד ישראל |
|
אמר מפני שמפסידו משפחה כנענית |
|
|
*עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה שכיחא ליה פריצה ליה: |