גיטין דף יא עמוד ב האומר תן גט זה לאשתי

מתני'
*האומר תן גט זה לאשתי
ושטר שחרור זה לעבדי
אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי  ר"מ  וחכ"א בגיטי נשים אבל לא
בשחרורי עבדים לפי *שזכין לאדם שלא בפניו
ואין חבין לו אלא בפניו
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי
ושלא לזון את אשתו אינו רשאי
אמר להם  והרי  הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את
אשתו
אמרו לו מפני שהוא קניינו:


גמ'
יתיב  רב הונא   ורב יצחק  בר יוסף
°קמיה  דר' ירמיה
ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם
ויתיב רב הונא וקאמר
ש"מ  מדרבנן התופס לבעל חוב קנה
א"ל  רבי יצחק  בר יוסף
ואפי' במקום שחב לאחרים
א"ל אין
אדהכי איתער בהו ר' ירמיה
°אמר להו דרדקי הכי  *א"ר  יוחנן
התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה
וא"ת משנתינו
כל האומר תנו כאומר זכו דמי

אמר  רב חסדא  התופס לבעל חוב
במקום שחב לאחרים
באנו למחלוקת  רבי אליעזר  ורבנן
*דתנן   מי שליקט את הפאה
ואמר הרי זו לפלוני עני
ר' אליעזר  אמר זכה לו
וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון


אמר אמימר ואיתימא  רב פפא
דלמא לא היא
עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם
אלא דמיגו *דאי בעי מפקר להו לנכסיה
והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא
לא
ועד כאן לא קאמרי רבנן התם
אלא  דכתיב   °לא תלקט לעני  לא תלקט לו לעני אבל הכא לא

ור"א  האי  לא תלקט   מאי עביד ליה

מיבעי ליה *להזהיר לעני על שלו:

שאם ירצה שלא לזון כו':

שמעת מינה
*יכול הרב לומר לעבד
עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן
דא"ל צא מעשה ידיך למזונותיך

דכוותה גבי אשה
דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
אשה  אמאי  לא

אשה בדלא ספקה

עבד נמי בדלא ספיק

*עבדא דנהום כרסיה
לא שויא למריה ולמרתיה
למאי מיתבעי

תא שמע   עבד שגלה לערי מקלט
אין רבו חייב לזונו
ולא עוד אלא  שמעשה ידיו לרבו

ש"מ  יכול הרב לומר לעבד
עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן
דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך

אי הכי  מעשה ידיו  אמאי  לרבו

להעדפה

העדפה  פשיטא

מהו דתימא  כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי לא
לישקול מיניה
קמ"ל

ומ"ש לערי מקלט

סד"א   °וחי  עביד ליה חיותא טפי
קמ"ל

והא   מדקתני  סיפא
אבל אשה שגלתה לערי מקלט
בעלה חייב במזונותיה

מכלל דלא אמר לה
דאי אמר לה בעלה  אמאי  חייב
ומדסיפא דלא אמר לה
רישא נמי דלא אמר ליה

לעולם  דאמר ליה
ואשה בדלא ספקה

והא   מדקתני  סיפא
ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי  מכלל דרישא דלא אמר
לה

ה"ק  ואם מספקת
ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי

מספקת  מאי  למימרא

מהו דתימא
°כל כבודה בת מלך פנימה
קמ"ל

לימא כתנאי
רבן שמעון בן גמליאל  אומר
יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת
או פרנסני או הוציאני לחירות
וחכמים אומרים הרשות ביד רבו
מאי לאו בהא קמיפלגי
דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול

ותיסברא
האי  או פרנסני או הוציאני לחירות
או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה
ועוד  מאי שנא  בשני בצורת
אלא  הכא במאי עסקינן
דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך
ובשני בצורת לא ספק
רשב"ג  סבר או פרנסני או הוציאני לחירות °כי היכי דחזו לי
אינשי ומרחמין עלי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי
אעבד נמי רחומי מרחם

ת"ש  דאמר רב
המקדיש ידי עבדו
אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע
ש"מ  יכול הרב לומר לעבד
עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן  במעלה לו מזונות

א"ה  למאי לוה ואוכל

להעדפה

ולימא  ליה
הקדש עד השתא סגי לך בלא העדפה
והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה

הקדש גופיה ניחא לי'
כי היכי דלשבח עבדיה עושה ופורע קמא קמא קדיש ליה בפחות פחות
משוה פרוטה

הכי נמי מסתברא
דאמר רב המקדיש ידי עבדו
אותו העבד עושה ואוכל
דאי לא עבדא מאן פלח ליה
אי אמרת בשלמא  הך במעלה ואינו יכול
והא  בשאינו מעלה שפיר
אלא אי אמרת  הך בשאינו מעלה ויכול
דאי לא עבדא מאן פלח ליה
מאן דבעי ניפלחיה
אלא לאו  ש"מ  אינו יכול  שמע מינה

ת"ש  דאמר  ר' יוחנן
הקוטע יד עבדו של חבירו
נותן שבתו ורפואתו לרבו
ואותו העבד ניזון מן הצדקה
ש"מ  יכול הרב לומר לעבד
עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקי' במעלה לו מזונות

אי הכי   אמאי  ניזון מן הצדקה

להעדפה

אי הכי  ניזון
מתפרנס מיבעי ליה

אלא לאו  ש"מ  יכול  ש"מ

אמר מר  נותן שבתו ורפואתו לרבו

שבתו  פשיטא

רפואתו איצטריכא ליה

רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה

לא צריכא  דאמדוה לחמשא יומי
ועבדו ליה סמא חריפא ואתסי בתלתא יומי  מהו דתימא  צערא דידיה
הוא
קמ"ל

תניא  *א"ר אלעזר
אמרנו לו למאיר והלא *זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו
לחירות
אמר לנו חוב הוא לו שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה
אמרנו לו והלא מה אם ירצה
שלא לזונו ושלא לפרנסו רשאי
אמר לנו ומה אילו עבד כהן שברח
ואשת כהן שמרדה על בעלה
הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל
אבל אשה חוב הוא לה
שכן פסלה מן התרומה ומפסידה מן המזונות


מאי  קאמרו ליה  ומאי  קא מהדר להו

ה"ק  להו השבתוני על המזונות
מה תשיבוני על התרומה
וכי תימרו אי בעי
זריק ליה גיטא ופסיל ליה
שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא
ומה אילו עבד כהן שברח
ואשת כהן שמרדה על בעלה
הלא אוכלים בתרומה וזה אינו אוכל

שפיר קאמר להו

אמר  רבא
היינו דקא מהדרי ליה במתני'
מפני שהוא קנינו
דאי בעי שקיל *ארבעה זוזי מישראל
ופסיל ליה כל היכא דאיתיה

ולרבי מאיר   תינח  עבד כהן
עבד ישראל  מאי איכא למימר

אמר  רבי שמואל בר רב יצחק
מפני שמפסידו משפחה כנענית

אדרבה  הרי הוא מתירו בבת חורין

*עבדא בהפקירא ניחא ליה
זילא ליה שכיחא ליה פריצה ליה: